<h1>ראבי"ה סימן תש"ן</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ויום טוב שחל להיות בשבת מתפלל שבע ומתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע וחותם ומקדש השבת וישראל והזמנים, דאמר רב יוסף הילכתא כרבי וכדתירץ רבינא וכו'. ושבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קידוש היום באמצע, דאין הלכה כאותו הזוג. ובימים טובים אם שכח ולא אמר מעין המאורע בברכת המזון מחזירין אותו, אבל בחולו של מועד וראש חדש לא, דאפשר ליה בפירי, אבל ביום טוב מחייב בפת שהוא מילי דעונג, הילכך מחזירין אותו. והכי משמע במסכת ברכות.
וקיימא לן כרבא דמניח אדם עירוב תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה, והני מילי בשני ימים טובים של גליות, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה לא, דגרסינן בפרק קמא רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בריש שתא חזייה דהוה קא עציב וכו'. ורבינו אלפסי פסק דהוא הדין בעירובי חצרות דבביטול רשות בעלמא הוא מניח אדם עירובו מיום טוב לחבירו ומתנה אבל עירובי תחומין דלמיקני שביתה לא. ורבינו שב"ט פליג דאמר עירובי חצרות כעירובי תחומין.
